שיער זקן הוא שם כולל לשיער הצומח בסנטר ובלחיים בעיקר אצל גברים, החל משלב מסוים בגיל ההתבגרות. מדובר במאפיין אסתטי בסיסי בזהות זכרית שההיסטוריה התרבותית שלו החלה כבר בתרבויות עתיקות וקיימת גם היום אצל גברים בני ימינו. בחלק מהתרבויות נחשב הזקן כמיותר ומגלחים אותו. בתרבויות אחרות נהוג להשאיר את הזקן, והוא אף מייצג מכוּבדוּת. אך יש גם התנגדות המעידה על גידול זקן כתוצאה מדיכאון או הזנחה.

ביהדות

ערך מורחב – השחתת הזקן

ההלכה אוסרת על גברים להשחית את פאת הראש והזקן בתער או להתגלח בצורה הדומה לשל עובדי אלילים. איסור זה מבוסס על הפסוק: "לא תקיפו פאת ראשכם; ולא תשחית את פאת זקנך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ז) ההלכה אינה אוסרת לגזור את הזקן במספריים, או לאכל את השערות בעזרת חומר כימי. יהודים חרדים, ובתוכם במיוחד החסידים, נוהגים לרוב לא לגלח את הזקן גם באופן המותר. אצל הליטאים נהוג על פי רוב לגדל זקן רק אחרי החתונה.

היסטוריה

מספר שמואל נראה שבתקופת התנ"ך היה מקובל לגדל זקן, וגילוחו היה נחשב ביזיון, לפחות אצל יהודים. כשדוד שולח שליחים לחנון מלך עמון על מנת לנחמו על מות אביו, מלך עמון מפרש את ביאת שליחי דוד כריגול ושולח אותם חזרה לדוד כשחצי זקנם מגולח. כשדוד שומע על כך הוא מורה לשליחיו לשהות ביריחו עד שזקנם יצמח בחזרה, ויצא למלחמה נגד בני עמון (ספר שמואל ב', פרק י'). מכאן אפשר להסיק שגידול זקן היה נורמה בתקופת דוד, שאם לא כן, השליחים יכלו לגלח את החצי השני, פעולה פשוטה שדורשת הרבה פחות זמן, ודוד לא היה רואה במעשה חנון עילה למלחמה.

באדיבות ויקיפדיה